גדלתי בעיר קטנה בצפון למשפחה חדשה בארץ יחד עם כל ההתמודדויות שהגיעו במדינה אחרת; שפה זרה, מצב סוציואקונומי נמוך  קשרים משפחתיים דלים ומתוך כך חוסר פניות אליי כילדה מתפתחת. נראה שבדיעבד חלק מההתמודדות שלי עם המצב הרגשי שלי והרגשות שספגתי גם מסביבת המשפחה, הייתה לשקוע ליצירה עם עצמי, כילדה לא הבנתי מה המשמעות של יצירה בפני עצמה, היום אני מבינה שזה היה דיבור עמוק של הנפש ואף הכלה שלי את עצמי. כך הפגתי את הבדידות שלי והמתחים שהתמודדתי איתם מבלי להבין מה קורה בתוכי.

 הייתי ילדה רגישה מאוד שעסוקה בלנסות לקרוא את הסביבה ולהבין למה דברים קורים כפי שהם, הייתי צריכה וודאות ובהירות כלשהי שהסביבה שלי לא יכלה לתת בזמנים ההם.

משהו בי פיתח חלקים אכפתיים ורגישים לסביבה, הבנה והכלה של כאב של אחרים מתוך הצורך שלי בביחד נראות הבנה והקשבה.

בגיל 10 הרגשתי שידעתי כבר מה אהיה כשאהיה גדולה, החלום שלי היה להיות מטפלת, התגאיתי בצד הרגיש שלי וחוויתי אותו כייחודי ובולט, רציתי לפתח את החלק הזה יותר. בגיל 15 הבנתי שאני רוצה לשלב ידע פסיכולוגי ואומנות  כשני דברים שנתנו לי בהירות ושמות לדברים שקרו בתוכי ושלא היו להם מענה.

ומשם הקדשתי את כולי לשאוף למקצוע הזה שהיה כל כך מיוחד וקסום עבורי, והיום אני מרגישה שאני יכולה לתת את זה גם לאחרים, אחיי בני האדם.

 כמטפלת, אני רואה עבודת התפתחות רגשית ותודעתית כדרך חיים, לאורך השנים ועד היום אני עוברת תהליכים רגשיים פרטניים וקבוצתיים אצל אנשי מקצוע שונים מכל סוגי הטיפול, אני עושה תהליכי אנליזה והבנה של התת מודע כאמצעי לחיים חופשיים ומלאים יותר בשאיפה לחיות באושר והגשמה עצמית.